לאחרונה הייתי מבולבל על ידי בני גילי שקוראים לעצמם הורים נשארים בבית בזמן שהם מפרסמים מאמרים או אפילו ספרים, ומנהלים שירותים מהבית. האם זה בגלל שהם מסוגלים לעשות את הדברים האלה בלי להשתמש בטיפול בילדים? או שמא בגלל שהם מתגאים יותר בהישאר בבית-בית מאשר בפעילות הכיבוש במשרה חלקית בהן הם עוסקים, ולכן הם אוהבים להשתמש בתווית זו?

נראה כי אין עוד שני דליים: הורים עובדים והורים להישאר בבית. יש המון היברידיות. אנשים העובדים ממחשבים ניידים בזמן שילדיהם ישנים או מבצעים פרויקטים של אמנות. הורים שמנהלים שיחות ועידה בזמן שהם דוחפים את ילדם על הנדנדה. הורים שנוסעים ועובדים את הדל שלהם במשך ארבעה ימים רצופים ואז מבלים את שלושת הבאים בהכנת כל ביצים מקושקשות לפני שהם מוציאים אותם החוצה לסקי. השכר והיתרונות עשויים להיות לא יציבים עבור המון מאיתנו, אבל התפקידים האלה יכולים להיות דבר מדהים.

ותודה לאל על הטלפונים החכמים.

אני עובד בין 9 ל -3 כשהילדים שלי לומדים בבית הספר, אבל בגלל לוח הזמנים הגמיש שלי, אני מסוגל לקחת אותם לשיעורי שחייה ביום חול ולתאריכי משחק בפארק. אם יש יום מחלה או פגישה עם רופא, העבודה שלי יכולה לחכות. (אם כי זה עלול להיערם ולהשאיר אותי עסוק כשאני מעדיף ליהנות מהטלוויזיה). יש לי מזל בצורה יוצאת דופן בדרך זו. בזכות הטכנולוגיה, בן זוגי יכול לקחת גם יום עבודה מהבית במידת הצורך. (הבוס שלו וחלק מעובדיו ממוקמים במדינות אחרות!) אני מכיר רופאים, מנהלי מסעדות ומורים לא יכולים “לעבוד מהבית”. אני מרגיש הרבה יותר מחובר למונח “עבודה” מאשר “להישאר בבית”, אבל אולי זה מונע על ידי רציונל מדוע הילדים שלי למדו בגן כמעט כל יום בהתחשב בגיל שניים.

אני תוהה אם הורים נשארים בבית מוצאים את זה מטריד כשאנשים שמרוויחים כסף רב כמו שקראו לעצמם להישאר בהורים בבית. או האם הורים עובדים במשרה מלאה מוצאים את זה מטריד כשאני אומר שאני אמא עובדת, אבל אז אני זמין ללכת למסיבות כיתות עבור תלמיד כיתה א ‘?

היום ב- Momversation, קיבלתי הזדמנות להעלות את הנושא הזה עם טניס מאמא של רדנק וג’סיקה גוטליב. תיהנו מהסרטון שלנו ויידעו אותנו מה אתם חושבים.